מאמרים

איך להסביר את החשיבות הגדולה שבסידור הכרית כהלכה מתחת לישבן.

במקור, כל היצורים הם בודהה. כמו מים וקרח: בנפרד ממים לא יתכן קרח

מתוך “האתר ‘פסיכולוגיה עברית’. מאמר זה מבקש להסב את תשומת הלב לתופעה של תוקפנות מתמשכת כלפי קשישים מצד ילדיהם הבוגרים, הטוענים כנגד ההורות שקיבלו מהם והנזקים שנגרמו בגינה.

לסייע לאנשים שהטיפול הרגיל אינו מספק אותם, או שאינם מקבלים את הגדרתם כסובלים מהפרעה, או ששינוי המציאות חשוב להם משינוי התודעה.

רוב הסיפורים והחידות ייראו לקורא חסרי שחר וחסרי טעם. מלבד הסיפורים הללו הוסיפו חכמי הזן כהנה וכהנה על מנת לטלטל, לזעזע, ולנער את המחשבה הרגילה של התלמיד, אל עבר התודעה החופשית

.הבודהה טוען שהחושים מתעתעים בנו. המציאות אינה מתוחמת בגבולות הנוקשים שהחושים מתווים בתפיסת המציאות השגויה. מהם ההבדלים העיקריים שמציין הבודהה בין ראיית המציאות נכוחה לבין ראיית המציאות באופן שגוי, ראייתה כחלום?

מאיפה מתחיל הסיפור הזה? בבלגיה? במינכן? בהמבורג? באיטליה? ביפן? בירושליים? בהודו? איפה מתחילה שרשרת הכאב? מתי תיגמר? איפה מתחיל סיפור החמלה? לאן הוא נמשך?

ככל שתרבה לתבוע מן המנוצח, כן תרבה את דאגותיך אתה, וכן תוסיף לספק סיבות לניסיון, אשר בוא יבוא בסופו של דבר, לבטל את ההסדרים שהשיגה המלחמה.

להסכים להיות עם מה שיש – המטפל מנסה להקשיב למטופל, תוך השהיה של הרצון לשנות את חווית המצוקה שהמטופל מביא.

מושג ההתהוות המותנית עומד בבסיסה של ההתבוננות הבודהיסטית ותורת החיים שלה. ההתבוננות הזאת אומרת דבר פשוט מאוד – הכל תלוי בהכל.

להיות זה להיפרד. להקשיב זה להיפרד. לשבת בהתבוננות קשובה זה להיפרד.  הנה אני שואף. הנה אני נושף. בנשיפה נפרדתי מן האוויר. בנחת. בלא להחזיק בו. בשאיפה קיבלתי את האוויר. בלא להתנגד לו. יכולתי לשאוף כי שחררתי את האוויר מריאותי. זה קרה מעצמו. בלא התערבותי. בחוכמה שלא יודעת. בחירות גמורה.  איפה הנשימה הקודמת? נשיפה היא פרידה. […]

לפי התפיסה הבודהיסטית, הדרך היחידה לתקן את מה שאנחנו חושבים שלא בסדר בנו היא ראשית באמצעות קבלה רדיקלית של כל מה שעובר בנו ממש עכשיו.

פרויד היה מהפכן שהציע חלופות מלהיבות לתרבות השלטת של זמנו. אולם המהפכה של אתמול היא הריאקציה של היום.

נוכחות קשובה היא לא רק דרך להרפיה, להפגת מתח. גם זה. היא דרך לשינוי, לחירות. ואולי, בעצם, היא עצמה – היא החירות.

אחד מסיפורי הזן הידועים והמרכזיים למסורת נקרא “המכובד מחזיק בפרח” (יפנית: סֶסוֹן נֶאנְגֵה 世尊拈華)

הבודהא מגדיר שני טיפוסי אנשים בסיסיים (ללא קשר להבדלים לפי מאפייני אישיות וכן הלאה, שמיצרים הבדלים נוספים שהבודהא מתייחס אליהם במקומות אחרים):

ניבַּאנַה היא מילה בשפת הפּאלי הזהה למונח הסנסקריטי נירְוַאנַה. מונח זה מתאר את מטרת הדרך הבודהיסטית. המשמעות המילולית של המילה ניבַּאנַה (ונירְוַאנַה) היא “כּיבוּי”. כיבוי של מה?

יעקב רז עם קובי מידן בתוכנית “חוצה ישראל” , טל גורדון עם יובל אידו טל על ג’ק קרואק

פסיכולוגיה ובודהיזם, בודהיזם, מיינדפולנס ופסיכולוגיה קוגניטיבית התנהגותית, פסיכולוגיה בודהיסטית וחרדה, פסיכולוגיה בודהיסטית והפרעות אכילה…

לפי תורת הזן, התפתחות מנטלית אפשרית רק באמצעות וויתור על תפיסת ה”עצמי” כישות לכידה וקבועה, והבנה של הארעיות שלו.

הבה נתבונן במספר קואנים: 1. תלמיד שאל את ג’או ג’ואו, האם לכלב יש טבע בודהא? ענה ג’או ג’ואו, ווּ [יפנית: מוּ], כלומר, לא. 2 . פתגם סיני עתיק אומר, ‘יד אחת איננה משמיעה קול’; מהו קול המחיאה של יד האחת? 3 . כשאינך חושב על טוב ואינך חושב על רע, הראה לי את פניך המקוריים […]