קן וילבור | ללא גבולות

קן וילבור | ללא גבולות

במידה שאתה באמת מבין שאתה הוא לא, למשל, סך החרדות שלך, אז החרדות כבר פחות מאיימות. גם אם החרדה קיימת, הוא כבר לא מציפה כי אתה לא קשור אליה באופן בלעדי. אתה כבר לא מחזר אחריה, נאבק בה, מתנגד לה או בורח מפניה. החרדה מתקבלת במלואה כפי שהיא ומותר לה לנוע כרצונה. אין מה להפסיד או להרוויח, על ידי נוכחותה או היעדרה, אתה פשוט צופה בה עוברת בסך.

ואותו דבר עם כל רגש, תחושה, מחשבה, זיכרון, או ניסיון מטריד, שהופכים להיות הזהות שלך ובעצם הופכים להיות “אתה”. רצוי לנסות להפוך את ההזדהות לאי הזדהות. בבהירות לתת לרגשות אלה לנשור באמצעות התובנה כי הם לא אתה – מאחר שניתן יכול לראות אותם, וכיוון שהם לא האני האמיתי, אין שום סיבה להזדהות, להחזיק, או להיות מחויב להם.

לאט, בעדינות, ככל שמתמידים ב”טיפול” האי-הזדהות הזה, עשויים  לגלות כי העצמי האינדיבידואלי (הפרסונה, אגו)  אשר נאבקת להגן ולשמור עליו, הופך לשקוף ועשוי להישמט. לא שהוא באמת נופל ואתה מוצא את עצמך צף, ערטילאי, בחלל. במקום זאת, אתה מתחיל להרגיש כי מה שקורה למשאלות, תקוות, רצונות, מכאובים – הוא שהם לא כרוכים ברצינות של חיים ומוות. מה שעשוי להתגלות הוא עצמי עמוק ובסיסי שאינו מושפע מתנודות היקפיות אלה, מגלי המהומה המפוארת שעשויים מחומר חלש ורך.

לפיכך, הגוף-נפש יכול להימצא בכאב, השפלה, או פחד, אבל כל עוד אתה נוכח כעד המתבונן בהם, כאילו מגבוה, הם כבר פחות מאיימים, ולכן הצורך לתמרן, להילחם או להכניע אותם מתייתר. כשמוכנים להביט בהם ללא משוא פנים, מתקיימת האפשרות להתעלות מעבר להם.

אם עין האדם הייתה צבועה באדום, הוא לא היה מסוגל לראות עצמים אדומים. היא יכולה לראות אדום משום שהיא נטולת אדומיות.  כך גם זה שבתוכו מרגיש כאב הוא עצמו כואב-פחות; זה אשר מרגיש פחד פוחד-פחות; המסוגל להכיל מתח – מתוח פחות. להעז להיות עד למצבים ורגשות אלה הוא להתעלות מעבר להם. הם כבר לא יתפסו אותך מאחור –  הרי אתה מסתכל עליהם מלפנים.

 

 

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.