דרך שמונת הנתיבים | בהנחיית עדה אבשלום

התחלה:
29-12-2020
משך הקורס:
ימי שלישי בין השעות 17:00-20:00
עשרה מפגשים + יום לימוד ותרגול ארוך
עלות הקורס: 1.800 ש"ח

מורים:

עדה אבשלום
מורה ודקאנית הסטודנטים

כתובת

קמפוס ברושים   ראה מפה

דרך שמונת הנתיבים

בשיחה הראשונה שבה מסביר הבודהה מה הבין שמיטיב עם חייו של אדם, הוא פותח בדרך האמצע.

אם נרצה לחיות חיים טובים ומיטיבים, אתנו ועם אחרים, אל לנו לנהות אחרי התמכרויות לעינוגים ואל לנו לנהות אחרי התמכרויות להלקאה עצמית וייסורים.

“ומהי דרך האמצע…? אין היא אלא דרך שמונת הנתיבים…

השקפה נכונה, כוונת לב נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, פרנסה נכונה, מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, וריכוז נכון. זוהי דרך האמצע…”

[הדרשה על הנעת גלגל הדהרמה. סמיוטה ניקאיה 56.11]

לאחר מכן מסביר הבודהה מהו סבל, מה מקורו וכיצד הוא נוצר, ואיך ניתן להפסיק ליצור כל כך הרבה סבל כל כך כל כך מיותר.

זאת, אומר הבודהה, נוכל לעשות מתוך עיון עמוק, אימון מסור ועבודה טובה עם כל שמונת נתיבי החיים האלה.

בקורס זה נתחיל להתוודע לשמונת הנתיבים ולדרכים בהן ניתן לחיות את החיים האלה בצורה מלאה יותר ועשירה יותר,

מזיקה פחות ומיטיבה יותר, חיים בהם המוסיקה שאנחנו מנגנים תהיה כזאת שגם נשמח לשמוע.

 

לרישום לקורס

מבנה הקורס

10 מפגשים + יום לימוד ותרגול ארוך

בהנחיית: עדה אבשלום

ימי שלישי בין השעות 17:00-20:00

החל מה- 29/12/20

עלות הקורס: 1,800 ש”ח

לחזרה לדף הידיעון

תקנון לימודים פסיכודהרמה תשפא.pdf

תשלום עבור הקורס יהווה הסכמה לתקנון הלימודים


ארבע האמיתות הנאצלות- פרק ראשון מתוך הספר “בודהיזם – מבוא קצר” מאת יובל אידו טל

הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים – ארבע האמיתות הנאצלות – שנהוג לראות בו מבנה כמו-רפואי לאבחון מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין; זאת משום הזיקה העמוקה שבין תורת הבודהה לבין עולם הרפואה, או אם להיות מדויק יותר, רפואת הנפש. המבנה מחולק ל: 1) הגדרת המחלה. 2) סיבת המחלה. 3) אפשרות הריפוי של המחלה. ו- 4) אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה. כך, תוך שימוש במבנה אבחוני-טיפולי זה, הצביע הבודהה על 1) הסבל 2) על סיבת הסבל 3) על אפשרות פתרון הסבל ו- 4) על הדרך לפתרונו, בתורה שנקראת “ארבע האמיתות הנאצלות”.

האמת הנאצלה הראשונה
זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המצרפים הם סבל.
דהמצ’קוופאטוה סוטה , סמיוטה ניקאיה 5.421

אם כן, כיצד מוגדרת מחלת הסבל בארבע האמיתות? המילה “סבל” היא התרגום המקובל של המילה בפאלי “דוקהה”, שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות “אי נחת”, “אי סיפוק”, או “אי שביעות רצון”. לכן, הסבל כפי שהוא נתפס בבודהיזם, שהמילה דוקהה מייצגת, הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות קיצוניים כמו מלחמה, או כמו מותו של אדם אהוב, גם לא ב”איי, כואב לי!” או ב”אוי, עצוב לי!”. אין ספק שכל אלה הם סבל.
ואולם הסבל, כפי שהוא נתפס בבודהיזם, כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים עונג, אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת, אי סיפוק, או אי שביעות רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב, עבודה אהובה, חיות, בריאות, וכן הלאה.
נתחיל בקטן: נאמר שאני אדם שאוהב במיוחד שוקולד. אני אוכל שוקולד שוויצרי משובח ומתענג על כל נגיסה, וכמו כל דבר אחר בחיים, אחרי זמן מה, השוקולד נגמר והמתיקות חולפת. ואני רוצה עוד, אבל מה לעשות? אין. נגמר. ולא נחמד לי עם זה. אני מודד את הסיפוק שלי במונחים של נחת מול אי נחת. של טוב כנגד לא טוב. שוקולד – טוב; לא שוקולד – לא טוב.
כשאני רואה את האישיות שלי כנפרדת מכל שאר הדברים, וכשאני נאחז ברעיון שדברים שמוצאים חן בעיניי יכולים או צריכים להישאר שלי, או איתי, אני נופל לתוך מלכודת הסבל.
אותו הדבר מתרחש גם עם דברים שלא מוצאים חן בעיני. אני רוצה שהם ייעלמו. שייגמרו. לכן אומר הבודהה שלידה היא סבל; מכיוון שבסופו של דבר, אם נולדתי – אין ספק שגם אמות. ואני הרי רוצה לחיות, ולא רוצה למות. ואני יודע שככל שאני מזדקן, ושככל שמצב הבריאות שלי נעשה ירוד, כך אני מתקרב עוד ועוד ליום מותי. אז מה אומר הבודהה על כל זה? “כל זה הוא סבל”. למה? מכיוון שכל זמן שאני מפחד למות, להזדקן, או לחלות, אני בעצם מפחד גם לחיות. לחיות באמת.

האמת הנאצלה השנייה
וזוהי האמת הנאצלה של מקור הסבל. הסבל עולה מתוך הצמא (השתוקקות), שמוביל להתהוות מחדש, שמלווה בתשוקה שלובה בעונג, ומהנהייה אחרי עונג שעכשיו הוא כאן ועכשיו הוא שם – כלומר הכמיהה לעינוגי החושים, הכמיהה להמשכיות החיים וההשתוקקות לעוצמה.
דהמצ’קוופאטוה סוטה

האמת הנאצלה השנייה מבהירה את מקורו של הסבל; את מקורם של כל אי נחת, אי סיפוק, או אי שביעות רצון. סבל נוצר כשיש פער בין מה שאני חווה כאן ועכשיו לבין מה שהייתי רוצה לחוות במקום אחר או בזמן אחר. אני משתוקק למשהו שאין לי, או שאני משתוקק לכך שמשהו שיש לי כרגע ימשיך להיות שלי גם ברגע הבא. ואני סובל כשאני מסרב לקבל את היות הדברים בני חלוף. אני נאחז בדבר שאליו אני משתוקק ומפחד שאאבד אותו. ובכל פעם שאני משיג אותו מחדש, אני מתרגל יותר ויותר למצב זה של השתוקקות ומקבל אישור מחודש לעונג שמושא תשוקתי מסב לי; אבל אני לא שם לב לכך שכל השתוקקות כזאת גובה ממני את מחיר הפחד. ובתוך האחיזה המפוחדת באותו הדבר שאליו אני משתוקק, אני הופך עונג לסבל.
אם נחזור לדוגמת השוקולד, נוכל לראות שלא רק המצב שבו אין לי שוקולד מהווה מקור של סבל. אם יש בידי כרגע כמה שוקולד שרק ארצה, נאמר שני קילוגרמים של שוקולד, ואני מפחד שמישהו יבוא וייקח אותם ממני, יכול להיות שאחליט לאכול את כל השוקולד בבת אחת. סביר להניח שאחר כך אקיא.
דוגמה אחרת שיכולה להבהיר את משמעותה של האמת הנאצלה השנייה היא דוגמת התרופה; אני ישן על מזרון שבמרכזו נעוצה סיכה קטנה. אני לא מצליח לראות את הסיכה ולכן אני סובל מכאבי דקירה נוראיים בגבי, שמדירים שינה מעיני לילה אחר לילה, ואני משתוקק לתרופה למכאובי. ואז אני מוצא תרופה מיוחדת – משכך כאבים רב עוצמה – והכאב חולף. כשתפעל התרופה ותשכך את הכאבים שבגבי, האם אוכל לראות מהו מקור הכאב? סביר להניח שלא. סביר להניח שכאשר תתפוגג השפעתו של משכך הכאבים, יחזור הכאב ואיאלץ לקחת עוד כדור, ועוד כדור, ועוד כדור.
אחרי זמן מה, אתרגל לכדורים, ואז עלול לקרות אחד משני דברים: או שגופי יתרגל למשכך הכאבים במידה כזו שיעילותו תפחת, ואז הכאב יחזור להטריד אותי; או שאתמכר לכדור ולא אוכל עוד לתפקד בלעדיו. ובינתיים הגב צועק: “תקועה לי סיכה בחולייה השלישית מלמטה!” אבל לי יש משכך כאבים – ולכן אני לא שומע מה אומר הכאב שמשדר לי הגב. אני לא שומע את עצמי. עם משכך הכאבים שלי, שעוצמתו כה רבה, אני עלול לחשוב שאני לא צריך באמת לראות מהו מקור הכאב – העיקר שלא כואב לי עכשיו. אני רק שוכח שכל תרופה, במינון מוגזם, עלולה להפוך לרעל.
אז מה עושים? איך מפסיקים את הכאב? איך מגלים את הסיכה שבגב ומה עושים עם ההתמכרות לתרופות משככות כאבים, שהשפעתן, כמו השפעתו של כל דבר אחר בעולם, דינה להתפוגג? באמת הנאצלה השלישית, מציע הבודהה רמז לפתרון. להמשך קריאה

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

בית הספר לתורת-הנפש הבודהיסטית.

טל. 03-6411961

אימייל pdharma@tausc.co.il

להצטרפות לניוזלטר שלנו

TOP
UA32122061-1