דיבור נכון: מקור המילים | בהנחיית גיתית שריקי

התחלה:
13-12-2020
משך הקורס:
6 מפגשים בימי ראשון
בין השעות 18:00-20:30
החל מה- 13.12.20
עלות הקורס: 750 ש"ח

דיבור נכון: מקור המילים
קורס און ליין

“בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים”

כך תיאר ביאליק את האופן בו מילים מפוזרות פעמים רבות לרוח – ללא כוונה ותשומת לב למקורן ולהשפעתן בעולם. כ- 2500 שנה לפניו,

כאשר הבודהה תיאר את הדרך בעלת שמונת הנתיבים לשחרור, הוא סבר כי אחד הנתיבים מבין השמונה הינו ‘דיבור נכון’. בחירה שעל פניה אינה מובנית מאליה.

כיצד האופן בו אנחנו מדברות יכול לסלול ולהגשים נתיבים של שחרור?

בקורס נבקש להתבונן, להתוודע ולהתנסות במעשי הדיבור והשתיקה. נשאל מהו ‘דיבור’ (האם מילים רק מסמנות דבר מה במציאות?) ומהו ‘דיבור נכון/מיומן’? נפנה תשומת לב לאופן בו הדיבור הגואה בנו: מה מניע אותו? מה אנחנו אומרות ובאיזה אופן? מה אנחנו מבקשות לומר ומה נאמר בפועל? נלמד להתבונן בכוונה העומדת ביסוד הדיבור והשתיקה.

נשאל מהי כוונה נכונה וכיצד ניתן להביעה, וכיצד ראיה בהירה יכולה להדריך אותנו – לשתיקה ולדיבור מיומן. נבחן יחד את הנחיות הבודהה לדיבור נכון: אמת, תוצאות הדיבור, מיומנות הדיבור (איך ומתי לומר) ונשאל כיצד הנחיות אלו יכולות להפוך לנביעה פנימית (שאינה רק ציות לכללים).

מבנה הקורס

6 מפגשים

בהנחיית: גיתית שריקי

ימי ראשון בין השעות 18:00-20:30

החל מה- 13/12/20

עלות הקורס: 750 ש”ח

לרישום לקורס

תשלום עבור הקורס יהווה הסכמה לתקנון הלימודים

פתיחת קורס מותנית במספר נרשמים. לביה”ס שמורה הזכות שלא לפתוח קורס ו/או לדחות את מועד פתיחתו.

האמת כפולת השמונה: יעקב רז על מדיטציה

בלילה, עמוק בהרים, אני יושב,
ענייני דיומא לא מגיעים לכאן; הכל שקט וריק,
כל הקטורת נבלעה על ידי הלילה הנצחי.
גלימתי היתה לבגד של טל.
אינני יכול להירדם ואני משוטט אל תוך היער – פתאום, מעל
הפסגה הגבוהה ביותר, הירח מופיע
[מורה הזן ריוקאן]

האמת הרביעית מבין ארבע האמיתות הנאצלות של הבודהה היא “האמת כפולת השמונה”,

שמתווה שמונה שדות פעולה בעולם, על מנת לתרגל אורח חיים שבו יהיו פחות מופעי בערות והצמדות ויותר מופעי ערות וחמלה.

שדות הפעולה האלה מחולקים לשלושה סוגים:

חוכמה, מוסר ומדיטציה.

החוכמה היא: השקפה נכונה, כוונה נכונה.

המוסר הוא: דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון.

המדיטציה היא: מאמץ נכון, תשומת לב נכונה, ריכוז נכון.

המדיטציה, התבוננות והתוודעות שקטה בתוך העולם, היא אחת משלוש אבני היסוד של האימון הבודהיסטי.

יש סוגים רבים של מדיטציה בעולם. כמעט כל דת בעולם פיתחה דרך להתבוננות בעולם ולהתוודעות אליו.

חלק מהמדיטציות הבודהיסטיות הושפע, ללא ספק, ממדיטציות יוגה מסוימות בהודו וממדיטציות דאואיסטיות סיניות;

חלק אחר צמח מתוך האימון הבודהיסטי. בתוך עולם המדיטציות הבודהיסטיות אפשר למנות מדיטציות אנליטיות,

הנהוגות בעיקר אצל הטיבטים; מדיטציות ריכוז; ומדיטציות תשומת לב, שביניהן מפורסמות בעולם המערבי מדיטציית הוויפאסאנא, ומדיטציית הזן.

פירושה של המילה “זן” היא מדיטציה. מורי הזן הגדולים ידעו גם ללגלג או להטיל ספק בקדושתה של המדיטציה,

אם היא נעשית כריטואל קשיח, או כאמצעי בלעדי לאימון האדם. מול המדיטציה מובאים לעתים קרובות מעשים יומיומיים,

כגון שירת הדייגים, אהבת אדם או אהבת בן זוג, כפעילות עדיפה או חשובה לא פחות.

דוגן דיבר על צעקות הקופים בהרים וקריאת הרוכלים בשוק, ועל מעשיו של הטבח;

האקואין אמר שההרים, הנהרות והעמקים יהיו רצפת חדר המדיטציה שלך.

ארבע פינות הארץ ועשר הרוחות, גובה היקום ועומקו, יהיו המערה [למדיטציה] שבה אתה פועל, ועוד הוסיף: מהי מדיטציה אמיתית?

זה לעשות כל דבר – שיעול, בליעה, נפנוף ידיים, תנועה, דום, מלים, מעשים, הטוב וברע, שפע ובושה, רווח והפסד, נכון ולא נכון – לקואן אחד ויחיד.

האזהרות האלה אופייניות למורי זן:

אל תידבקו, אל תיצמדו, אל תקדשו, אל תעדיפו! גם לא ישיבה במדיטציה.

ואם אנחנו ישובים במדיטציה, אמרו לנו שוב ושוב, אז נדע, בניסוחו של דוגן,

שאתה לא יושב במדיטציה על מנת להיות בודהה; אתה יושב במדיטציה כי אתה בודהה!

 

בשיווק המערבי מופרחות הבטחות על מדיטציה ועל נסים ונפלאות שייקרו במהלכה.

 

היושב הוא פשוט נשימה

 

ועם זאת, אין בבודהיזם זרם אחר שמדגיש את אימון המדיטציה בישיבה כמו זרם הזן, ומכאן שמו. נכון,

גם אין זרם אחר שמדגיש כמו הזן את גירוף העלים, רחיצת הכלים, ניקוי השירותים, אכילה בתשומת לב, עשיית הקערה, מתיחת הקשת, הגשת התה, ועוד מלאכות של יומיום.

כל אלה הם מדיטציה. אבל יום יום, פעמיים ביום, יושב המתאמן למדיטציה בישיבה, הקרויה זאזן. מהו זאזן?

הדברים הבאים אינם אלא ניסוח עכשווי וסיכום צנוע של דברי חכמי הזן מכל הדורות.

מהי, אם כן, המדיטציה הזאת? קודם כל נשימה. בעזרת התבוננות בנשימה אנחנו מחוברים אל אחת משתי הפעולות הבסיסיות של הגוף-רוח שלנו.

המתאמן מתבונן בה, מתוודע אליה לכל פרטיה. הנשימה היא עכשיו, לא קודם, לא אחר כך. השאיפה אינה מסרבת לאוויר הנכנס;

הנשיפה אינה מחזיקה באוויר היוצא. אם תרצו, זו כל התורה.

בהתבוננות ממושכת בנשימה אנחנו מאבדים גם את תקפות השאלה של זהות “הנושם”,’ את הנשימה. אפילו קיומו של “הנושם” נעלם; היושב הוא פשוט נשימה.

הרעיון שהתבוננות בנשימה, או ספירת נשימות, או התבוננות בקואן – היא אמצעי או טכניקה מטעה מאוד.

בסופו של דבר, גם הרעיון שאם מגיעים לגדה האחרת אפשר להשאיר את הרפסודה מאחור גם הוא מטעה.

לעתים, כשמגיעים לגדה האחרת נוכחים לדעת שהרפסודה עצמה היתה הגדה האחרת,

או שלא היה כל רע בגדה שיצאנו ממנה. כל שאיפה, נשיפה, כל קול שנשמע,

כל תנועה דקה בגוף או על פני העץ הסמוך הוא הוא הגדה האחרת, חוף המבטחים, המקום שבו היושב נמצא, ואין מקום אחר.

התודעה היא אז כמרחב שמיים גדול וללא גבולות, שעוברות בו ציפורים, עננים, עלים נושרים, קולות, ואף אחד מאלה אינו מותיר עקבות.

ייתכן שלהקת הציפורים תנחת לרגע, ותשהה. ואז גם היא תעוף לדרכה. ייתכן שהיושב הוא גם קולות, ניחוחות, תחושות גוף, מחשבות, טעמים.

כל אלה באים והולכים בלא שיסרב, בלא שיחזיק, בלא שיעדיף, בלא שיעדיף אפילו את ההעדפה; כמו בנשימה.

זו תודעת המראה: היא אינה מסרבת לשום דבר; היא אינה מחזיקה בשום דבר; היא אינה מעדיפה דבר על דבר.

כל זה נעשה בלא שהיושב ישאף להגיע למשהו בעתיד, ואפילו לא בסוף המדיטציה המסוימת הזאת:

לא שיפור איכות החיים, או שיפור הרוחניות, או חירות גדולה יותר, רגיעה, הקלה על כאבים, חיי נצח, או כל דבר אחר שיעלה על הדעת.

המדיטציה היא שיטוט במרחבי הלא-נודע, שלא היה, שלא יהיה, שהוא עכשיו, שהוא משתנה, חולף ועם זאת קיים להפליא.

אם נחוש בטעם כלשהו, הטעם הוא מה שהוא, ואינו מבקש להיות יותר טעם.

זוהי חירות גדולה מן התשוקה להשיג עוד, יותר ממה שיש.

זו חירות גדולה שמכילה גם את התשוקה עצמה כאחד המופעים המתקיימים, בלא לדחות, או להחזיק, גם אותה, את התשוקה;

אז התשוקה משעבדת פחות, עריצה פחות.

המדיטציה היא פניות מן הצורך להסכים, להתנגד, לנקוט עמדה.

היא פניות מן הצורך בהגדרה – עכשיו אני בן, או אב, או מורה, או תלמיד, או מוכר או קונה. היא אפילו פטורה מן ההגדרה – “עכשיו אני יושב”, או “עכשיו אני מודט”

אין לאן ללכת

 

המקום הזה ממש הוא ארץ הלוטוס
הגוף הזה ממש הוא גוף הבודהה
[האקואין, שיר הלל על מדיטציה]

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

בית הספר לתורת-הנפש הבודהיסטית.

טל. 03-6411961

אימייל pdharma@tausc.co.il

להצטרפות לניוזלטר שלנו

TOP
UA32122061-1