על ‘קיצור תולדות הכל’ מאת קן וילבור בתרגומו של יובל אידו טל | תומר פרסיקו

על ‘קיצור תולדות הכל’ מאת קן וילבור בתרגומו של יובל אידו טל | תומר פרסיקו

זמן רב, אולי מאז מארקס, לא חזינו בהופעתו של פילוסוף שפועל מחוץ לאקדמיה ומושך אחריו מאות אלפי קוראים ותלמידים. בהתאמה מושלמת עבר גם פרק זמן זהה מאז היתה עדנה לרעיון ההגליאני על פיו האנושות עושה את דרכה מן העבר אל העתיד בצורה של התפתחות דיאלקטית, ומממשת בכך את כוונתה של “הרוח”. לתיקון המצב הזה אחראי קן וילבר, כנראה הפילוסוף החי הנקרא ביותר בעולם כיום, אשר 22 ספריו תורגמו ליותר מ-30 שפות.

“הפילוסופיה האינטגרלית” של וילבר נלמדת בכמה מוסדות אקדמיים במערב, ובין הקושרים לה כתרים אפשר למצוא את ביל קלינטון ואל גור. “קיצור תולדות הכל”, ספרו הראשון של וילבר שתורגם לעברית, מתהדר בשם רברבני משהו, ולא בכדי: וילבר בהחלט מתיימר להציג “פילוסופיית עולם”, פילוסופיה כוללת, רחבת היקף, שמנסה להקיף את כל שדות הקיום האנושי. ידו של וילבר בכל: מהמולקולרי ועד לחברתי; מהאמפירי ועד למוסרי; מהרציונלי ועד לרוחני; מהמפץ הגדול ועד ימינו אנו. את אלה הוא משלב בתיאוריה מקיפה אחת, שמספרת לנו מאין באנו ואנה אנו הולכים, ואפילו מנסה לתת לנו דחיפה קלה בכיוון הנכון.

הספר, שכתוב כמעין מבוא לרעיונותיו של וילבר (המוצגים ביתר אריכות ועומק בספריו האחרים) פותח בהצגת גישתו: הפילוסופיה שלו “אינטגרלית”, במובן זה שהיא מנסה לכלול ולשלב אמיתות רבות ככל האפשר, לא רק מתקופות ומיבשות שונות, אלא גם משדות ידע שונים. וילבר מבקש ללמוד איך משתלבים מיתוסים ותורות מדעיות, אנתרופולוגיה ואידיאולוגיה פוליטית, אקולוגיה ומאגיה ומתמטיקה ומיסטיקה – ולנסות ליצוק מכל אלה מפה מפורטת וברורה של “מכלול הידע האנושי”.

הוא עושה זאת על ידי החייאתם של שני רעיונות מערביים גדולים אך נשכחים: האחד הוא האמונה ב”שלשלת הקיום”, כלומר התפיסה שעל פיה היקום כולו מסודר (ומוסבר) כשרשרת אורגנית ורציפה של יצורים היוצרת היררכיה של מורכבות וערך. עולמנו, על פי השקפה זו, הוא תהליך שופע ומתפתח שבו מתוך יצורים ורעיונות נמוכים (ולעתים גם במקומם) נובעים צאצאיהם המפותחים יותר.

אל רעיון זה מצרף וילבר את תפיסת הקידמה ההגליאנית, שבה “הרוח האבסולוטית” בעצמה מבטאת את ממשותה בעולם בתהליך ההתפתחות ההיסטורי, אשר בסופו, וזו גם מטרתו, היא מגיעה למודעות עצמית מושלמת. ליקום, אם כן, יש כיוון וטלוס, וכמו הגל גם וילבר מרגיש כי על אף שהתהליך בלתי נמנע, מוטב לנו להיות מודעים לו.

וילבר התחיל את דרכו הפילוסופית כחוקר פסיכולוגיה ורוחניות, ואז כהיום הוא עסק בטקסטים פילוסופיים לא רק על מנת לבדוק את המובן (meaning) שלהם אלא, בראש ובראשונה, כדי להבין את המשמעות (significance) שלהם, אם להשתמש בהבחנה ההרמנויטית הקלאסית. הוא נפגש עם מורים רוחניים רבים ומאחוריו שעות רבות של תרגולת מדיטטיבית מסוגים שונים. הפילוסופיה שהוא מציג, על כן, אינה הגותית בלבד, אלא קוראת לטרנספורמציה עמוקה בחייו של הקורא, ואף מנסה לעורר אותה.

למעשה, מבחינת ההגדרות האקדמיות, וילבר הוא לא פחות מיסטיקן מחלק גדול ממושאי המחקר שלו. בכך הוא למעשה תוצר של המצב שבו האקדמיה מסרבת לחקור בצורה רצינית תופעות רוחניות ומיסטיות שרווחות במחוזותינו בימינו. הוא הראשון מבניו של “העידן החדש” שלקח על עצמו להתאים את המיסטיקה הפופולרית לא רק לממצאים פסיכולוגיים ונוירולוגיים, אלא גם, ובזה זכותו וחשיבותו הרבה, לתמונת עולם כוללת של התפתחות תודעתית, חברתית ופוליטית חוצת-עידנים. הוא אינו מסתפק בהטפת “שחרור עכשיו” לקהל המחפשים הרוחניים צמאי האקסטזה, ודורש מהפרט אחריות כוללת: מוסרית, חברתית ואקולוגית, ואף קובע שלא תיתכן התפתחות אמיתית בלי לקשור את כל “רבעי החיים” יחד.

רבעים אלו, חלק מהדרך שבה הוא ממפה את המציאות, הם החלוקה בין הסובייקטיבי הפרטי, הסובייקטיבי החברתי (כלומר השדה האתי והפוליטי) האובייקטיבי הפרטי (פיזיולוגיה ונוירולוגיה) והאובייקטיבי הכללי (מערכת השמש, המארג האקולוגי). רק התפתחות בכל השלבים שבכל הרבעים היא בבחינת שיפור אמיתי וארוך טווח, הוא טוען, וזה המקום שאליו שואפת הרוח.

מכאן גם יוצאת הביקורת של וילבר נגד זווית הראייה המודרנית והפוסט-מודרנית: הוא טוען שלא ניתן, ואסור לנסות, לעשות רדוקציה של כל אחד מהרבעים הללו לזה שלידו. בעיקר הוא יוצא נגד הנטייה “המשטחת” כהגדרתו, שעומדת בבסיס המדע המודרני המנסה להגדיר את היקום כולו, כולל הנפשות החיות בו ומה שבהן, כאוסף של אטומים המתנגשים זה בזה, מתחברים ומתפרדים ותו לא.

הספר קריא מאוד ומהנה, מובן לכל בעל השכלה סבירה, ופורש את רעיונותיו של וילבר בצורה שיטתית וברורה; עם זאת, לעתים הטיפול שלו שטחי בצורה שפוגמת במסר שהוא מנסה להעביר, למשל כאשר הוא נוגע בפילוסופים גדולים מהעבר, או ברעיון האבולוציה. חבל גם שהוא מתייחס ל”טלוס ביקום” כעובדה אמפירית, ולא מכיר בכך שזו אמונה דתית לכל דבר ועניין. יחד עם זאת, באופן כללי רעיונותיו של וילבר מעניינים ומעוררי מחשבה.

בסוף חיבורו הקלאסי, “האתוס הפרוטסטנטי ורוח הקפיטליזם”, מכנה מקס ובר את הקפיטליזם “כלוב”, ומבכה את אלו שייאלצו להיכלא בו. הוא מתריע ממצב שבו כל שיישאר הוא התאבנות מכניסטית, מפרכסת מתוך חשיבות עצמית, של “מומחים ללא רוח ותאוותנים ללא לב”. כל זאת יתרחש, הוא מזהיר, אם לא יקומו נביאים חדשים שיולידו מחדש רעיונות ואידיאלים ישנים. קן וילבר הוא כנראה אחד הנביאים הללו.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.