על חולשת הפסיכולוגיה בימינו | נחי אלון

על חולשת הפסיכולוגיה בימינו | נחי אלון

כפסיכולוג קליני העוסק בטיפול כ–40 שנה, ברצוני להאיר את חולשות העומק של הפסיכולוגיה הקלינית כיום, שהן, ולא המאבקים שתיארתם, אחראיות למצבה הרופף בישראל(“הקרב על הספה”, מוסף “הארץ” 27.6).

* המאבקים הם לגיטימיים וטבעיים. כבכל מקצוע, הם משלבים אידיאולוגיה מקצועית, כוח ואינטרסים, ונוטים להחריף לנוכח עומס מבחוץ, כגון דרישות לרפורמה. הדמוניזציה של הצד השני ושל משיחיות צדקנית אינם מפתיעים אלא את מי שחושב שפסיכולוגים ניחנו ביכולת הידברות ויישוב סכסוכים יותר מבני תמותה אחרים. אלא שבענייני כוח, לעתים גם בענייני אתיקה, אין הפסיכולוגים עולים על בני תמותה אחרים, ולעתים אף נופלים מהם.

אופי זה של מאבק, “לחיים ולמוות”, מאפיין בעיקר את מי שמאמינים באמת מקצועית אחת ומוחלטת ורואים בריבוי דעות ובביקורת חולשה ולא כוח. אלו בממסד הפסיכולוגי הרואים בהתחזקות גישות ביקורתיות “מהפך נוסח 77′” שוכחים את הסיבה העיקרית למהפך ההוא: כישלונה של הנהגה זחוחה ויהירה לזהות נכוחה את המציאות המשתנה.

* קוצר רואי הפך את הפסיכולוגיה הקלינית למקצוע בלתי רלוונטי: בעוד ראשי הפסיכולוגיה נאבקים במשך שנים בפסיכולוגים החינוכיים, השיקומיים והרפואיים, הפך המקצוע הטיפולי, מתחת לאפם, לבלתי רלוונטי: באקדמיה, הפכה הפסיכולוגיה הקלינית לסרח־עודף של חקר המוח; בקליניקה דחקו הפסיכיאטריה והתרופות את הפסיכותרפיה.

בתחום הסבל האנושי, בחרה הפסיכולוגיה להתמקד בתחומים צרים יותר ויותר, והותירה ואקום טיפולי נרחב שאליו נכנסו בדרך הטבע מקצועות אחרים, החל ממאמנים וכלה במתקשרים; הטיפול המשפחתי הוא נחלתם של עובדים סוציאליים; הטיפול המיני הוא נחלתם של אורולוגים, סקסולוגים ואחרים; חולים אנושים ומשפחותיהם נעזרים בעובדים סוציאליים ומלווים רוחניים. עוני ואלימות אינם בתחום העניין של פסיכולוגים קליניים. הבוטיק הטיפולי הפסיכולוגי בחר להיעלב מכניסתו של הסופרמרקט הטיפולי לזירה, להסתגר בקליניקה ולקונן, במקום לשתף איתו פעולה לטובת הכלל.

* הפסיכולוגיה הקלינית היא מקצוע שמרני שמקדם ערכים מפרקי־קהילה, במקום לקרוא עליהם תיגר. פרויד היה מהפכן שהציע חלופות מלהיבות לתרבות השלטת של זמנו. אולם המהפכה של אתמול היא הריאקציה של היום: למרות הגות עכשווית מרשימה, הפסיכותרפיה של היום מקדשת את “העולם הפנימי” של היחיד על חשבון המשפחה והקהילה, ומתעלמת מההקשר החברתי של הסבל. כציבור, הפסיכולוגים בישראל אינם נאבקים על זכויות חולי נפש, על פגיעה בילדים וכיוצא באלה. קשיים משפטיים או חובות כספיים אינם נחשבים לסוגיות ראויות לעיון טיפולי. חלק מכללי הטיפול הנהוגים הם אנכרוניסטיים, ואוסרים על המטפל להביע עמדה או לייעץ, בשם “ניטרליות מקצועית” מקודשת. שיחות ייעוץ עם מטפלים, שרובם הגדול הם אנשים יצירתיים ומסורים, מגלות נטייה מצערת ל”קולקטיביות רעיונית”, וזאת כתוצאה מתהליך הכשרה מתיש וארוך המעודד קונפורמיות.

* הפסיכולוגיה הקלינית מציגה תמונת אדם מוגבלת. אשליה לחשוב שתמונת האדם של הפסיכולוגיה היא “אינטגרטיבית ורואה את האדם השלם”. נהפוך הוא: זו תמונה דלה שאינה רואה את האומץ, המאמץ, ההתגברות של המטופלים. בעיניה, האדם הוא “הומו ויקטימוס, הומו טראומטיקוס” – קורבן להוריו ולטראומות אחרות. ראייה זו מעודדת את הנטייה הרווחת בתרבותנו: להאשים את ההורים בפרט ואת העולם בכלל, להתנער מאחריות אישית, ולטעון בלהט ש”מגיע לי”. טיפול אינדיבידואלי מחריף לא פעם קונפליקטים במשפחות, משום שהוא מחויב למטופל היחיד ואינו מסתכל על המטופל הסמוי – המשפחה. זוהי עמדה ערכית, אבל הפסיכותרפיה “איננה עוסקת בערכים”, ולכן אין היא עומדת לדיון.

* היומרה המקצועית רווחת במקצוע, ובמסגרתה גם האמונה השגויה שיש בכוחו להבין את תהומות הנפש טוב יותר מבעל הדבר – המטופל. המבחנים הפסיכולוגיים נחשבים ל”רנטגן של הנפש”, כלי חיוני בסיוע, והטיפול הפסיכולוגי נתפס כאנדוסקופיה של הנפש שבכוחה יכול המטפל לתקן “מבפנים”. ביסוד יומרה זו מונחת האמונה שההתנהגות הגלויה והמחשבות המודעות הם אך משניים למה שמניע “באמת” את האדם, דהיינו העולם הפנימי, הבלתי מודע – שרק טיפול עומק יכול לחשוף. תהליכי שינוי אחרים טבעיים כגון חינוך, ידידות, זוגיות ומשברים נחשבים לחשובים אך “שטחיים”. לכן “רק אנו יכולים לאבחן ולטפל” וכל האחרים אינם “מטפלים”.

כפסיכולוג מקצועי אני יכול לומר מפורשות: אין בידינו שום רנטגן לנפש, אפילו לא מדע להבנת הנפש, כל שכן לשינויה. מצבנו המדעי דומה לזה של האלכימיה במאה ה–16: נשען על מיתוסים, תיאוריות רופפות ואמונות תפלות. אבל בדומה לאלכימיה, גם הפסיכולוגיה ממציאה מחדש את המעבדה ואת הניסוי השיטתי. הקנאות המקצועית המשיחית איננה מתאימה לאלכימיה: כאן נדרשת עמדה פלורליסטית המקדשת את ריבוי נקודות המבט, את הנסיינות הנועזת, את סימני השאלה.

כאלכימאים, התיאוריות שלנו רופפות, בחלקן אינן יותר מאשר מטאפורות כובשות, הכלים שבידינו חלשים. אבל אנו צוברים ידע וניסיון, שבהדרגה מלמדים אותנו לראות במבט יותר רחב. אם נתייחס למקצוענו כך, ולא כאל אמת יחידה ומוצקת, נוכל להיות יותר צנועים, יותר סובלנים ופחות מתלהמים, כפי שראוי למי שמנסים לעזור לאנשים במצוקה.

הכותב הוא פסיכולוג קליני, ממייסדי “פסיכו־דהרמה” – בית הספר לתורת הנפש הבודהיסטית. ספריו שיצאו לאור יחד עם פרופ’ חיים עומר: “מעשה הסיפור הטיפולי” ו”השטן שבינינו: מדמוניזציה להידברות”

פורסם ב”הארץ”

https://www.pdharma.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D/%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%AA%D7%A8%D7%A4%D7%99%D7%94-%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%A1%D7%A1%D7%AA-%D7%9E%D7%99%D7%99/


קורסים לאנשי מקצועות הטיפול:

https://bit.ly/2bfJ4Vq

 

6 תגובות

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  • לבד מהסיפא, אתה זורק את התינוק עם המים. ביקורת זה טוב אבל קצת יותר דרך אמצע..

    שם בדוי Reply
  • בעולם עתיר ידע מפורק לתחומים רבים וצרים,מועדפת חיונית בעיני העמדה הרואה במטפל אלכימאי ואמן

    ד"ר אביגיל איתם בך Reply
  • בעולם עתיר ידע מפורק לתחומים רבים וצרים,מועדפת חיונית בעיני העמדה הרואה במטפל אלכימאי ואמן

    ד"ר אביגיל איתם בך Reply
  • יש הרבה אמת במאמר זה, כמובן קצת מוקצן, אבל ברובו נכון ומסביר את הכשלון המקצועי של הפסיכולוגים בהגנה על ופיתוח של מעמדם פה

    פסיכולוגית Reply
  • שלום נחי,
    תודה על המאמר. ניכר שהוא משקף תסכול מהמציאות בישראל. כמי שעבדה כפסיכולוגית בארה”ב, אני חייבת לציין כי התמונה, לפחות כפי שאני הכרתי אותה, שונה מאוד ממה שאתה מתאר.
    פסיכולוגים קליניים מחוץ לישראל (ואני בטוחה שישנם כאלה גם בארץ) מעורבים בתחומי חיים שונים, מעודדים ליזום פרוייקטים לרווחת הקהילה, משתפים פעולה ופתוחים לכל מקצועות הטיפול באשר הם (עבודה כצוות רב מערכתי), שוקדים על פיתוח תיאוריות, אופנויות טיפול מגוונות ומחקר בתחומים חדשניים.
    אני מצרה על המציאות המקצועית הישראלית שאתה מתאר ומניחה כי אין מנוס משינויים.
    לא הייתי ממהרת להכליל
    בהצלחה

    ד"ר אילי אשד בר-שדה Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.