דרך הריכוז ותשומת הלב | טניסארו בהיקהו

דרך הריכוז ותשומת הלב | טניסארו בהיקהו

 

תרגום: שולה מוזס ל“בודהיזם בישראל”

טניסארו בהיקהו הוא נזיר ממוצא אמריקאי במסורת נזירי היער של תאילנד. הוא הוסמך לנזירות בשנת 1976 על-ידי מורו, אג’אהן פואנג ג’וטיקו, מתלמידיו של מאסטר המדיטציה הנודע, אג’אהן לי דהמהדארו. בשנת 1991 הוא סייע בהקמת מנזר Metta Forest Monastery בסן דיאגו, קליפורניה, שהוא עומד בראשו. טניסארו בהיקהו הוא מתרגם פורה של רבים מכתבי הקאנון הפאלי, ומחברם של ספרים חשובים רבים.
 
* * *
 
אנשים רבים אומרים לנו שהבודהה לימד שני סוגי מדיטציה: מדיטציה של תשומת לב ומדיטציה של ריכוז. מדיטציה של תשומת לב, לדבריהם, היא הדרך הישירה, בעוד שמדיטציה של ריכוז היא הדרך הנופית, המרהיבה, בה אתם הולכים במחיר ההסתכנות האישית שלכם, מפני שקל מאד להיתפס בה ולעולם לא לצאת ממנה. אבל, כשמתבוננים באמת במה שהבודהה לימד, רואים שהוא אינו מפריד, אף פעם, בין שני תרגולים אלה. שניהם מהווים חלק משלם אחד. בכל פעם שהוא מסביר תשומת לב ומיקומה בדרך, הוא מבהיר שהמטרה של תרגול תשומת לב היא להוביל את התודעה למצב שלריכוזנכון – לגרום לתודעה להירגע ולמצוא מקום בו היא יכולה להרגיש יציבה, בבית, בו היא יכולה להתבונן בדברים ביציבות ולראותם כפי שהם.
חלק מנושא ‘שני התרגולים’ מתמקד באופן בו אנו מבינים את המלה ג’האנה, כמלה נרדפת לריכוז נכון. רבים מאיתנו שמעו שג׳האנה היא מצב מעין-טראנס עוצמתי, שדורש בהייה רבה והתנתקות משאר העולם. אין זה נשמע כלל כתשומת לב. אבל אם תקראו בכתבים בהם בודהה מתארג׳האנה, אין זה סוג המצב עליו הוא מדבר. להיות בג׳האנה זה להיספג, בנעימות גדולה, בתחושה של הגוף כולו. תחושה מאוד רחבה של מודעות ממלאת את הגוף. הבודהה נהג להמחיש את המצב הזה בדמות אדם שלש את המים לתוך הבצק, כך שהמים חודרים דרך הקמח. המחשה אחרת היא של אגם שלתוכו מפכפכים מי-מעיין קרים וכל האגם מתמלא בהם.
עכשיו, כשאתם בתוך הגוף, כשלמות אחת, אתם נמצאים ברגע הנוכחי. אתם נמצאים שם כל הזמן. כפי שאומר הבודהה, הג׳האנה הרביעית – שבה הגוף מלא במודעות מאירה – היא הנקודה בה תשומת הלב ואיזון הנפש הופכים לטהורים. כך שלא אמורה להיות בעיה בשילוב של תרגול תשומת לב ומודעות לגוף כולו שהופך להיות מיושב ורגוע. בעצם, הבודהה בעצמו משלב אותם בתארו את ארבעת הצעדים הראשונים של מדיטציית נשימה: 1) להיות ער לנשימה ארוכה, 2) להיות ער לנשימה קצרה, 3) להיות ער לכל הגוף כששואפים וכשנושפים, ואז 4) להרגיע את תחושת הנשימה בתוך הגוף. זהו, לפי הכתובים, התרגול הבסיסי של תשומת לב.
זהו גם תרגול בסיסי של ריכוז. כאן אתם נכנסים לג׳האנה הראשונה – ריכוז נכון – באותו זמן שאתם מתרגלים תשומת לב נכונה.
כדי לראות כיצד תשומת לב נכונה וריכוז נכון עוזרים זה לזה בתרגול, נוכל להתבונן בשלושת השלבים של תרגול תשומת לב שבסוטה על ייצוב תשומת הלב. ניקח את הגוף כדוגמא. השלב הראשון הוא להתמקד בגוף כשלעצמו, ולהניח בצד חמדנות ומצוקה ביחס לעולם. הפירוש של זה הוא להתייחס לגוף כגוף מבלי לחשוב עליו במונחים של מה המשמעות שלו או מה הוא יכול לעשות בעולם. זה יכול להיות גוף יפה או מכוער. זה יכול להיות גוף חזק או חלש. זה יכול להיות גוף זריז או מגושם – כל הדברים שבגינם אנו נוטים לדאוג כשאנו חושבים על עצמנו. הבודהה אמר להניח דברים אלה בצד.
פשוט תהיו עם הגוף, כשלעצמו, כשאתם יושבים כאן. עיצמו את עיניכם – מה יש לכם? ישנה תחושה של ‘גופניות’ שעמה אתם יושבים. זוהי מסגרת ההתייחסות שלכם. נסו להישאר עמה. החזירו את התודעה לתחושה זו של הגוף עד שהיא תבין את המסר ותתחיל להירגע. בתחילת התרגול תגלו שהתודעה בורחת לדבר זה ולדבר אחר, אז הבחינו בכך במידה מספקת כדי לומר לה לשחרר, לחזור לגוף, ולהתחבר לגוף שוב. ואז היא הולכת לתפוס דבר אחר, אז אימרו לה לשחרר, לחזור לגוף, ולהישאר שם. בסופו של דבר, תגיעו לנקודה בה אתם מתמקדים בנשימה ולא משחררים, נכון? אתם מחזיקים בנשימה. מנקודה זו ואילך, כל דבר אחר שקורה בתודעתכם דומה למשהו שמגיע ומלטף את גב כף היד שלכם. אינכם צריכים להבחין בו. אתם נשארים בתוך מסגרת ההתייחסות של הגוף. דברים אחרים באים ונעלמים, אתם ערים לכך, אך אינכם מרפים מהנשימה ואינכם נוהים אחריהם. זה הרגע בו ייצבתם את הגוף כמסגרת מוצקה של התייחסות.
תוך כדי כך, אתם מפתחים שלוש תכונות של תודעה. הראשונה היא תשומת לב (sati). המונח ‘תשומת לב’ פירושו להיות מסוגל לזכור, להחזיק משהו בתודעה. במקרה של ייצוב הגוף כמסגרת התייחסות, הפירוש הוא להיות מסוגל לזכור היכן אתם אמורים להיות – עם הגוף – ולא להרשות לעצמכם לשכוח זאת. התכונה השניה, דריכות (sampajanna), פירושה להיות ערים למה שבאמת קורה בהווה. האם אתם עם הגוף? האם אתם עם הנשימה? האם הנשימה נוחה? פשוט להבחין במה שקורה ברגע הנוכחי. אנו נוטים לבלבל בין תשומת לב לבין דריכות, אך הם בעצם שני דברים נפרדים: תשומת לב פירושו להיות מסוגלים לזכור היכן אתם רוצים לשמור את הערנות שלכם; דריכות פירושה להיות ערים למה שקורה באמת. לתכונה השלישית, התלהבות (atappa), יש שני מובנים. האחד, אם אתם שמים לב שתודעתכם הוסחה, אתם מחזירים אותה. מיד. אינכם מאפשרים לה לשוטט, ולהריח את הפרחים. השני, כשהתודעה נמצאת בתוך מסגרת ההתייחסות הנכונה, ההתלהבות פירושה לנסות ולהיות רגישים ככל האפשר למה שמתרחש – לא רק לשהות ברגע הנוכחי, אלא לנסות לחדור יותר ויותר לתוך הפרטים המעודנים של מה שבאמת קורה בנשימה או בתודעה.
כששלוש התכונות האלה ממוקדות בגוף כשלעצמו, אין לכם ברירה אלא להירגע ולהרגיש בנוח עם גופכם ברגע הנוכחי. עכשיו אתם מוכנים לשלב השני בתרגול, שמתואר כלהיות ערים לתופעת ההתהוות ולתופעת ההתכלות. זהו שלב בו אתם מנסים להבין סיבה ותוצאה ברגע התרחשותן בהווה. במונחים של תרגול הריכוז, כשייצבתם את התודעה, אתם רוצים להבין את הקשר בין סיבה לתוצאה בתהליך הריכוז, כך שתצליחו לגרום לתודעה להתייצב לתקופות ארוכות יותר במצבים שונים, על הכרית ולא רק. כדי לעשות זאת, עליכם ללמוד כיצד דברים מתעוררים וכיצד הם נמוגים בתודעה, לא על ידי צפייה פשוטה בהם, אלא על ידי מעורבות אמיתית בהתעוררותם ובהיעלמותם.
אפשר לראות זאת בהוראותיו של הבודהה להתמודדות עם המכשולים.בשלב הראשון, הוא אומר שכדאי לשים לב למכשולים כשהם באים וכשהם חולפים. יש אנשים שחושבים שזהו תרגיל ב-‘ערנות ללא בחירה’, כשלא מנסים לכוון את התודעה לשום כיוון, אלא פשוט יושבים ומתבוננים, ללא העדפה, בכל מה שמתעורר בתודעה. אולם, בתרגול עצמו, התודעה עדיין לא מוכנה לכך. בשלב הזה אתם זקוקים לנקודת התייחסות קבועה כדי להעריך את האירועים שבתודעה, בדיוק כפי שאתם מנסים לאמוד את תנועת העננים בשמים: עליכם לבחור נקודה קבועה – כגון רום גג או קצה של עמוד תאורה – בה אתם בוהים כך שאתם מקבלים תחושה של הכיוון והמהירות בהם נעים העננים. זה אותו הדבר בקשר להופעה ולהיעלמות של התשוקה המינית, הרצון הרע, וכולי, בתודעה. עליכם לנסות ולשמור על נקודת התייחסות קבועה עבור התודעה – כגון הנשימה – אם אתם רוצים להיות רגישים באמת לזמן בו המכשולים נוכחים בתודעה – אז הם חוסמים את נקודת ההתייחסות שלכם – ולזמן בו הם אינם נוכחים.
נניח שהכעס מפריע לריכוז שלכם. במקום לשקוע בכעס, אתם פשוט מנסים לשים לב מתי הוא ישנו ומתי הוא איננו. אתם מתבוננים בכעס כבאירוע כשלעצמו – בבואו ובעוזבו. אך אינכם נעצרים שם. הצעד הבא – כשאתם עדיין מנסים להתרכז בנשימה – הוא לזהות כיצד אפשר לגרום לכעס לעזוב. לפעמים מספיק להתבונן בו כדי שיעזוב; לפעמים זה לא מספיק, ועליכם להתמודד עמו בדרכים אחרות, למשל על ידי דיון עם ההיגיון שמאחורי הכעס, או על ידי שתזכירו לעצמכם מה חסרונותיו. תוך כדי התמודדות עמו, עליכם ללכלך את ידיכם. עליכם לנסות להבין מדוע התעורר הכעס, מדוע הוא נעלם, כיצד אתם יכולים לגרום לו להיעלם, מפני שאתם מבינים שזהו מצב לא-מיומן. ודבר זה דורש מכם לאלתר. להתנסות. עליכם להרחיק מכם את האגו ואת חוסר הסבלנות כדי שיהיה לכם המרחב הדרוש לטעות וללמוד מטעויות, כך שתוכלו לפתח מיומנות של התמודדות עם הכעס. אין מדובר רק בלשנוא את הכעס ולנסות להרחיק אותו, או לאהוב אותו ולברך על בואו. גישות אלה עשויות להניב תוצאות בטווח הקרוב, אך בטווח הרחוק הן אינן מוצלחות במיוחד. דרושה כאן היכולת לראות ממה מורכב הכעס; כיצד ניתן לפרק אותו.
שיטה שאני אוהב להשתמש בה – כשהכעס נוכח ואתם במצב בו אינכם חייבים להגיב לאנשים באופן מיידי – היא פשוט לשאול את עצמכם, בחביבות, ״אוקיי, למה אתה כועס?״ הקשיבו למה שיש לתודעה שלכם לומר. ואז המשיכו: ״אבל מדוע אתה כועס על הדבר הזה?״ ״בטח שאני כועס. הרי…״ ״טוב, אז למה אתה כועס על זה?״ אם תמשיכו בכך, התודעה, בסופו של דבר, תודה במשהו טיפשי, כגון ההנחה שאנשים לא צריכים להיות כך – אף על פי שברור שהם כן כך – או שאנשים צריכים לפעול בהתאם לציפיות שלכם, או כל דבר אחר שהתודעה, הנמצאת במבוכה, מנסה להסתיר מכם. אך בסופו של דבר, אם תמשיכו לחקור, הכל יתברר. בדרך זו תצברו הבנה רבה של הכעס, ועל ידי כך תחלישו את השפעתו עליכם.
במונחים של התכונות החיוביות כגון תשומת לב, שלווה וריכוז, הדבר זהה. תחילה, אתם שמים לב מתי הן נמצאות ומתי לא, ואז אתם שמים לב שכשהן נוכחות הרבה יותר נעים מאשר כשהן אינן. אז אתם מנסים להבין איך הן מופיעות, איך הן נעלמות. אתם עושים זאת על ידי ניסיון מודע לשמור על מצב זה של תשומת לב וריכוז. ואם אתם חדי עין באמת – וזה כל מה שנדרש, להיות חדי עין – אתם מתחילים לראות שישנן דרכים מיומנות לשמירה על מצב זה, מבלי להתרגש מכשלונות או מהצלחות שמתרחשים תוך כדי, מבלי לאפשר לתשוקתכם לתודעה מיוצבת להפריע, למעשה, לייצוב התודעה. אתם אמנם רוצים להצליח, אך אתם זקוקים להתייחסות מאוזנת לכישלון ולהצלחה כדי שתוכלו ללמוד מהם. אין מי שרושם נקודות או מחלק ציונים. אתם כאן כדי להבין, לטובתכם בלבד. כך שתהליך זה של פיתוח הבסיס שלכם לתשומת לב או פיתוח מסגרת ההתייחסות שלכם איננו ‘רק התבוננות’. זה יותר השתתפות בתהליך ההופעה וההיעלמות – למעשה לשחק עם התהליך – כך שתוכלו ללמוד מהתנסות זו כיצד הסיבה והתוצאה עובדות בתוך התודעה.
פעם, כשהייתי באוניברסיטה, כתבתי הביתה והתלוננתי על האוכל, ואמא שלי שלחה לי את ספר הבישול של ג׳וליה צ׳יילד. היה בספר פרק על ביצים, בו היא אמרה שמה שמאפיין טבח טוב הוא הכרתו את הביצים. אז פשוט לקחתי ביצה. אתם יכולים להתבונן בביצה – אתם יכולים ללמוד דברים מסוימים פשוט על ידי התבוננות בה, אך כך אינכם לומדים הרבה. כדי ללמוד על ביצים עלים לשבור אותן לתוך מחבת ולנסות להכין מהן משהו. אם תעשו זאת מספיק פעמים, תתחילו להבין שיש שוני בין הביצים, שיש דרכים מסוימות בהן הן מגיבות לחום, ודרכים בהן הן מגיבות לשמן, או לחמאה, או לדברים אחרים. וכך, על ידי עבודה אמיתית איתן וניסיון להכין מהן משהו, אתם ממש מתחילים להבין אותן. דומה הדבר עם חֵמר: אינכם יכולים להכיר אותו ממש עד שתהפכו לקדרים ותנסו להפיק ממנו חפצים.
ודומה הדבר עם התודעה: אם לא תנסו לעשות משהו עם התודעה, לנסות לשמר מצב תודעתי או לגרום לו להיעלם, לא ממש תכירו את התודעה שלכם. לא תכירו את התהליכים של סיבה ותוצאה בתוך התודעה. חייב להיות גורם של השתתפות פעילה בתוך התהליך. בדרך זו אתם יכולים להבין אותו. והכל מסתכם בלהיות בעלי הבחנה דקה ולפתח מיומנות. התמצית של פיתוח מיומנות היא בשני דברים. האחד, אתם שמים לב למצב כפי שהוא, והשני, אתם שמים לב למה שאתם מכניסים לתוכו. כשהבודהה מדבר על סיבתיות, הוא אומר שלכל מצב יש שני כיוונים – הסיבות שבאות מן העבר והסיבות שאתם מוסיפים בהווה. עליכם להיות רגישים לשניהן. אם אינכם רגישים למה שאתם מוסיפים למצב, לעולם לא תפתחו מיומנות כלשהי. כשאתם שמים לב למה שאתם עושים, אתם גם מתבוננים בתוצאות. אם משהו לא בסדר, אתם חוזרים ומשנים את מה שעשיתם – וממשיכים כך עד קבלת התוצאות הרצויות לכם. ובתהליך זה, אתם לומדים הרבה מאד מהחֵמר, מהביצים, ומכל מה שאתם מנסים להתמודד עמו במיומנות.
הדבר נכון גם בקשר לתודעה. כמובן, תוכלו ללמוד משהו על התודעה אם תנסו להכניס אותה למצבי התרגשות שונים, אך לשם פיתוח תובנה חודרת אמיתית, מצב תודעתי יציב, מאוזן ובריכוז ערני, הוא הסופלה הטוב ביותר או התבשיל הטוב ביותר שתרצו להכין עם התודעה. גורמי ההנאה, הקלילות, ואפילו ההתלהבות שמתעוררים לפעמים כשהתודעה מתייצבת, עוזרים לכם להישאר בנוחות ברגע הנוכחי, עם מרכז כובד נמוך. ברגע שהתודעה התייצבה שם היטב, יש לכם משהו להסתכל עליו לפרק זמן ארוך, כך שתראו ממה הוא מורכב. במצב הטיפוסי של חוסר איזון של התודעה, דברים מופיעים ונעלמים מהר מכדי שתצליחו להבחין בהם בבירור. אך כפי שמציין הבודהה, כשאתם הופכים להיות מיומנים באמת בג׳האנה, אתם יכולים להתרחק מעט ובאמת לראות מה יש לכם. אתם יכולים לראות, נניח, איפה יש יסוד של היאחזות, היכן יש יסוד של לחץ, ואפילו איפה יש חוסר עקביות בתוך המצב המאוזן שלכם. כאן אתם מתחילים לצבור תובנה, כשאתם רואים את קווי הפיצול הטבעיים בין גורמי התודעה השונים, ובמיוחד, קו הפיצול בין המודעות לבין האובייקטים של המודעות.
יתרון אחר למצב הערני והמרוכז הזה הוא, שככל שאתם מרגישים יותר ויותר ‘בבית’ עמו, אתם מתחילים להבין שאפשר שיהיו בחייכם אושר והנאה, מבלי שתהיו תלויים בדברים מחוץ לעצמכם – אנשים, מערכות יחסים, אישור של אחרים, או כל דבר אחר שנובע מכך שאתם חלק מהעולם. הבנה זו עוזרת לשחרר את ההיאחזויות שלכם בדברים חיצוניים. יש אנשים שחוששים מלהיאחז במצב של רוגע, אבל לאמיתו של דבר, חשוב שדווקא כאן תיאחזו, כדי שתתחילו להירגע ותתחילו להשתחרר מהיאחזויות אחרות. רק כשההיאחזות ברוגע היא השורדת האחרונה, רק אז אתם מתחילים לעבוד גם על ההשתחררות ממנה.
סיבה נוספת מדוע הריכוז המוצק חיוני לתובנה היא שכאשר ההבחנה חודרת לתודעה, השיעור הבסיסי שהיא תלמד אתכם הוא שהייתם טיפשים. נאחזתם בדברים על אף שעמוק בפנים הייתם צריכים לדעת טוב יותר. עכשיו, נסו לומר זאת לאנשים כשהם עייפים ורעבים. הם מיד יגיבו, ״גם אתה טיפש״, וזה יהיה סוף הדיון. לא משיגים דבר. אך אם תדברו עם מישהו שזה עתה סיים ארוחה טובה ומרגיש נינוח, תוכלו להעלות נושאים מסוגים שונים מבלי שתסתכנו במלחמה. אותו הדבר קורה בקשר לתודעה. כשהיא שבעה היטב מההתלהבות והקלילות שבאות מהריכוז, היא מוכנה ללמוד. היא מסוגלת לקבל את הביקורת שלכם מבלי להרגיש מאויימת או פגועה.
זהו תפקיד תרגול הריכוז בשלב שני זה של תרגול תשומת לב: הוא מעניק לכם משהו לשחק איתו, מיומנות שיש לפתח כדי להתחיל להבין את הגורמים לסיבה ולתוצאה בתוך התודעה. אתם מתחילים לראות את התודעה כזרם סיבות, ושל תוצאותיהן שחוזרות אליכם. הרעיונות שלכם הם חלק מזרם זה של סיבות ותוצאות, של הרגשות שלכם, של תחושתכם ביחס למי שאתם. תובנה זו מתחילה להרפות את ההיאחזות שלכם בתהליך כולו.
מה שקורה לבסוף הוא, שהתודעה מגיעה לדרגה שלישית של תרגול תשומת לב, בה היא מגיעה למצב של איזון מושלם – בה פיתחתם מצב זה של ריכוז, מצב זה של איזון עד לנקודה שבה אין לכם מה להוסיף לה יותר. בסוטה של ייצוב תשומת הלב, זה מתואר בפשטות כלהיות ער – אם אתם משתמשים בגוף כמסגרת ההתייחסות שלכם, להיות ער ש-‘יש גוף’, במידה מספקת לידיעה ולתשומת לב, מבלי להיאחז בשום דבר בעולם. טקסטים אחרים מכנים זאת מצב של ‘אי יצירה’. התודעה מגיעה לנקודה בה אתם מתחילים להבין שכל התהליכים הסיבתיים בתודעה – כולל תהליכי הריכוז והתובנה – הם מאוד ‘דביקים’; אם אתם אוהבים אותם, אתם נדבקים; אם אינכם אוהבים אותם, אתם נדבקים. אז מה עליכם לעשות? עליכם להגיע לנקודה בה אינכם תורמים דבר נוסף לרגע הנוכחי. אתם נפטרים מהשתתפותכם ברגע הנוכחי. זה הרגע בו הדברים בתודעה נפתחים.
אנשים רבים רוצים לקפוץ ישר פנימה ולהתחיל בשלב הזה בו אין מוסיפים דבר לרגע הנוכחי, אך זה לא עובד כך. אינכם יכולים להיות רגישים לדברים המעודנים שהתודעה מוסיפה, כהרגלה, לרגע הנוכחי, עד שלא ניסיתם, במודע, לשנות את מה שאתם מוסיפים. ככל שאתם הופכים להיות יותר ויותר מיומנים, אתם הופכים ליותר רגישים לדברים המעודנים שבכלל לא שמתם לב שאתם עושים. אתם מגיעים לנקודה של אי-היאחזות, בה אתם מבינים שהדרך המיומנת ביותר להתמודדות עם ההווה היא להיפרד מכל רמות ההשתתפות שגורמות אפילו ללחץ הקטן ביותר בתודעה. אתם מתחילים לפרק את דרגות ההשתתפות שלמדתם בשלב השני של התרגול, עד לנקודה בה הדברים מגיעים לאיזון משל עצמם, שם אפשר לשחרר ולהרפות.
לכן חשוב להבין שישנם שלושת השלבים האלה של תרגול תשומת לב, ולהבין את התפקיד שתרגול מכוון של ריכוז משחק בדרך שבה אתם ניגשים לשני השלבים הראשונים. מבלי לכוון לריכוז נכון, אינכם יכולים לפתח את המיומנויות הדרושות להבנת התודעה – מפני שהתובנה האמיתית מתעוררת בתוך התהליך בו משתלטים על המיומנות של ריכוז בתשומת לב. בדיוק כפי שאינכם מבינים באמת עדר פרות עד שלא אספתן אותן בהצלחה – תוך למידה מטעויותיכם לאורך כל הדרך – אינכם יכולים לקבל תחושה של כל הזרמים של סיבה ותוצאה שזורמים בתודעה עד שתלמדו מהטעויות ומההצלחות שלכם לקבץ אותם למצב של תשומת לב מרוכזת ושל ריכוז בתשומת לב. ורק כאשר הבנתם באמת והשתלטתם על זרמים אלה – הזרמים של התשוקה שגורמת סבל ולחץ, והזרמים של תשומת לב ושל ריכוז שיוצרים את הדרך – רק אז תוכלו לשחררם ולצאת לחופשי מהם.

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.