התחלה
17-10-2020 - 9:00
סיום
17-10-2020 - 17:00
האהבה לא מתה
לחיות עם הקרעים, לאחות את הקרעים
יום סדנה מבית “האהבה לא מתה”
סדנה המשלבת תפיסות ותרגולים מהבודהיזם
סדנת העמקה
שבת 17 אוקטובר 2020
בין השעות: 09:00-17:00
בהנחיית: מאיה לאוב, טלי הלמן מור, ד”ר אסף סטי אל-בר
עלות המפגש : 150 ש”ח
הפרידה מאדם אהוב, מביאה אתה גלים מפתיעים בעוצמתם של רגשות, תחושות ומחשבות.
פעמים רבות מותו של אדם, משאיר אותנו להתמודד לבד עם רגשות כמו: כעס, אשמה, חרטה, תחושת נטישה.
את אלה עלול ללוות תחושה של החמצה או פספוס.
סדנא זו, תשלב כלים ותפיסות מעולם הדהרמה והפסיכודרמה שמציעים את האפשרות לתת מקום, קול ובמה לרגשות אלו,
להתבונן עליהם ולעבוד אתם מפרספקטיבות חדשות.
בסדנא, חווייתית ונוגעת זו, נעמיק אל תוך העולם הרגשי המורכב, שאנו נשארים איתו כאשר אנחנו מתאבלים.
מתוך כלי אחד מִנֵי רבים – או על החיים ועל המוות:
מאמר מהבלוג תיקון אדם ותיקון עולם מאת אסף סטי אל בר
מוות ומדיטציה:
את השם למאמר הזה אני שואל מט’ניסרו בהיקו, אב המנזר של מנזר היער בסן-דייגו ומתרגם חשוב של הקאנון הפאלי.
במאמרו[1] מתייחס ט’ניסרו בהיקו לחשיבות היתרה שמייחסים לתרגול תשומת-הלב (mindfulness) במסורת הויפאסנה המערבית.
מובן שלמדיטציית תשומת-לב מקום מרכזי וחיוני בתרגול ויפאסנה, הוא אומר, אך זהו רק ‘כלי אחד מִנֵי רבים’.
סטיב ורוזמרי ווייזמן שותפים לדאגה של ט’ניסרו בהיקו.
הסאטיפתהאנה סוטה, הדרשה על יסודות תשומת הלב, היא הדרשה שעומדת בבסיס כל מסורות הויפאסנה.
בהתייחס למוות הווייזמנים מזכירים את העובדה שבסוטה הזו יש רק אזכור אחד להתבוננות בנשימה מול תשעה (!) אזכורים להתבוננות על היבטים שונים של המוות.
גם ברשימה של 40 האובייקטים של המדיטציה הבודהיסטית מופיעות מדיטציות המוות באופן בולט.
11 מתוך 40 האובייקטים מתייחסים להיבטים שונים של המוות.
ההיגיון פה הוא פשוט: אם המפגש המאתגר עם המוות עשוי להביא לטרנספורמציה מיטיבה בחיינו, למה שלא נעשה שימוש באנרגיה הזו באמצעות מדיטציה?
האם עלינו לחכות למוות קונקרטי בתוך מסלול החיים שלנו שיעורר אותנו מתרדמתנו הדוגמטית?
בתקווה שהמפגש יהיה מפגש בונה ולא הורס?
המילה שבה השתמש הבודהה בהתייחס למה אנו עושים כשאנו עוצמים את עיננו ומשכלים את רגלינו הנה ‘בהוואנה’ שמשמעה פיתוח או טיפוח התודעה.
‘ויפאסנה בהוואנה’ פירושה פיתוח וטיפוח של ראייה צלולה של המציאות, התבוננות בהירה במציאות.
המוות, אם מתבוננים דרכו בבהירות, עשוי להביא לצלילות של ההתבוננות שלנו על המציאות.
כל הרעיון של ‘פיתוח תשומת לב’ הוא היכולת להפנות אותו למקומות הנכונים.
מעניינת ככל שתהיה, הנשימה לא יכולה להוות מפתח בלבדי להתעוררות.
סאטיפתהאנה סוטה מבהירה כי האימון בתשומת לב לנשימה הוא תרגול מבואי לתרגול מעמיק יותר של תשומת לב לתחושות, לתודעה ולאובייקטים של דהרמה.
ההתבוננות על המוות היא כמובן חלק מההתבוננות על הרביעית (אובייקטים של דהרמה), משום שהמוות הוא הביטוי הוולגארי ביותר של הארעיות, אולם הבודהה מבהיר כי תרגול מדיטציית המוות צריך להיות תרגול ראשוני ומתייחס אליו כבר בתוך רשימת התרגולים הראשוניים המתייחסים לגוף.
ההתבוננות בגוף כוללת את הגוף, את הנשימה, אך גם את המציאות המוחלטת של הגוף – ארעיותו ושבריריותו.
