לעמוד הפייסבוק שלנו

לערוץ היוטיוב שלנו

בודהיזם | מדיטציה | לימודים

בודהיזם, מבוא מאת יובל אידו טל

ארבע האמיתות הנאצלות- פרק ראשון מתוך הספר:

“הבודהה מציג את בעיית הסבל במבנה בן ארבעה חלקים – ארבע האמיתות הנאצלות – שנהוג לראות בו מבנה כמו-רפואי לאבחון מחלות ולהתוויית הדרכים לריפוין; זאת משום הזיקה העמוקה שבין תורת הבודהה לבין עולם הרפואה, או אם להיות מדויק יותר, רפואת הנפש. המבנה מחולק ל: 1) הגדרת המחלה. 2) סיבת המחלה. 3) אפשרות הריפוי של המחלה. ו- 4) אופן הטיפול הנכון לריפוי המחלה. כך, תוך שימוש במבנה אבחוני-טיפולי זה, הצביע הבודהה על 1) הסבל 2) על סיבת הסבל 3) על אפשרות פתרון הסבל ו- 4) על הדרך לפתרונו, בתורה שנקראת “ארבע האמיתות הנאצלות”(פרק 1 מתוך הספר בודהיזם מבוא קצר)

האמת הנאצלה הראשונה

זוהי האמת הנאצלה של הסבל: לידה היא סבל, הזדקנות היא סבל, חולי הוא סבל, מוות הוא סבל; עצב, מרירות, כאב, מצוקה ויאוש הם סבל. מגע עם משהו לא נעים הוא סבל, פרידה מהאהוב היא סבל, כל משאלה שלא התגשמה היא סבל – בקיצור כל חמשת המצרפים הם סבל.
דהמצ’קוופאטוה סוטה , סמיוטה ניקאיה 5.421 מתוך הספר: בודהיזם מבוא קצר

אם כן, כיצד מוגדרת מחלת הסבל בארבע האמיתות? המילה “סבל” היא התרגום המקובל של המילה בפאלי “דוקהה”, שמופיעה בטקסטים הבודהיסטיים המוקדמים. תרגומים מדויקים יותר יכולים להיות “אי נחת”, “אי סיפוק”, או “אי שביעות רצון”. לכן, הסבל כפי שהוא נתפס בבודהיזם, שהמילה דוקהה מייצגת, הוא לא רק אותה תחושה שעליה חושבים כששומעים את המילה סבל בהקשר התרבותי העברי המודרני; הסבל הבודהיסטי לא מסתכם בתחושה המתלווה למעשי אלימות קיצוניים כמו מלחמה, או כמו מותו של אדם אהוב, גם לא ב”איי, כואב לי!” או ב”אוי, עצוב לי!”. אין ספק שכל אלה הם סבל.
ואולם הסבל, כפי שהוא נתפס בבודהיזם, כולל בתוכו גם דברים שבאופן רגעי גורמים עונג, אבל שבטווח הארוך מובילים לאי נחת, אי סיפוק, או אי שביעות רצון. עיקרון זה תקף לגבי כל דבר שנתפס כעונג – מההנאה הפשוטה שבאכילת שוקולד ועד להנאה והעונג שבשהייה עם אדם אהוב, עבודה אהובה, חיות, בריאות, וכן הלאה.
 מתוך הספר: בודהיזם מבוא קצר